שעועיות או לא להיות: פוסט שני, מתכון ראשון

 יש לי מבחן מחר. בדיני עונשין.

למעשה, מדובר במבחן של שנה א'. אבל הודות לשורת צירופי מקרים משעשעים (ספוייילר: נכשלתי. יותר מפעם אחת.) יוצא שאני נבחנת בו ממש עכשיו, לקראת סוף שנה ג' של התואר. מה שאומר שאני ממש ממש חייבת לעבור. אבל ממש. קיבלתי מייל לבבי במיוחד מסגן הדיקן בו ניתן לקרוא בין השורות שאם לא אקבל ציון עובר בקורס ייפסקו לימודיי בפקולטה למשפטים (הוא כתב "באם לא תקבלי ציון עובר בקורס ייפסקו לימודייך בפקולטה למשפטים"). אז כנראה שאני צריכה ללמוד. נגיד, עכשיו. במקום להעלות את הפוסט הזה. או אתמול. במקום להכין טופו מוקפץ עם שעועית.

אבל כמובן שתחושת המחויבות שלי לבלוג שקיים פחות משבוע גברה על המחויבות שלי לסיום התואר.

אז הכנתי טופו מוקפץ עם שעועית.

***

התלבטתי קשות איזה ספר בישול יככב במתכון הראשון בהחלט בבלוג. "שבתות וחגים" של מיקי שמו לכבוד ראש השנה? "הבית של שי-לי" של שי-לי ליפא בגלל שאני ונושא הכלים עברנו לבית חדש? "מהמיקרוגל בהנאה" של רות סירקיס כי כשפתחתי ביום שני את התנור גיליתי בו ג'וק מת ומאז אני מבועתת מהמחשבה על לפתוח אותו שוב, לא כל שכן לאפות בו משהו? לבסוף בחרתי ב"חמש עונות במטבח- בישול טבעוני ברוח הזן"* של אביטל סבג. למה? כי הוא פשוט יפהפה. ומגיע עם סימניית בד קטנה בפנים ואני מאוהבת בספרים שמגיעים עם סימניית בד קטנה בפנים.

*הבהרה-  אני לא טבעונית. ואני לא זן. אבל איזו כריכה יפה יש לספר הזה, תודו.

נכון הביטוי 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו/Don't judge a book by its cover'? לא מאמינה בו. לא בעברית ולא באנגלית. את הקנקנים שלי אני בוחרת לפי הדקלים העליזים שמעטרים אותם ואת הספרים לפי הכיתוב היפני האלגנטי על הכריכה. אחרי שבחרתי ספר בצורה מושכלת, יכולתי להמשיך לשלב המרגש של בחירת המתכון הרנדומלית. השתמשתי באתר הזה, שהגריל לי את המספר 137. דפדוף מהיר לעמוד שעלה בגורל גילה לי שאני עומדת להכין "טופו מוקפץ עם שעועית העונה". בכיף, למה לא.

השלב השלישי היה לבדוק מה יש לי במזווה, להיזכר שאין לי בדירה התל אביבית מזווה, לשנות את השלב השלישי ל"לבדוק מה יש לי לגמרי במקרה בדירה" ולגלות שהממצאים לא מזהירים:

נוטלה, חמאת בוטנים בתוספת שוקולד לבן, חמאת בוטנים בתוספת דבש, חמאת בוטנים בתוספת מייפל, מלפפונים חמוצים, מלח מעושן, מלח סתם, תבלין מקסיקני מגניב (המשפחה של נושא הכלים ממקסיקו! והוא יודע להכין תבשיל צ'ילי מעלף-חושים, וכשמבקשים ממנו יפה הוא אפילו מסכים לא להוסיף יותר מדי חריף, שזה בכלל לא טעם אלא תחושה), רוטב קארי ירוק, שמן, אבקת שוקו חם יוקרתית מז'נבה שאני מתקמצנת עליה ולא משתמשת בה אף פעם כי היא אבקת שוקו חם יוקרתית מז'נבה, ושלוש ביצים.  

עצוב מאוד.

הצצתי ברשימת המרכיבים של המתכון והבנתי שנחוצות כמה התאמות:

1 חבילת טופו סבבה.

1/2 כוס אצות היזקי לא לא לא. אם יש שני דברים שאני לא מסוגלת להכניס לפה אלו מאכלי ים וירקות. ואצה היא הצאצאית השטנית של הזיווג בין השניים. למתכון הזה קוראים "טופו מוקפץ עם שעועית העונה" לא "טופו מוקפץ עם שעועית העונה ואצת היזיקי [מה זה בכלל] העונה". האצה נחתכה בעריכה מהמתכון הזה. הלאה.

1/2 1 בצל אין בעיה.

1/2 ק"ג שעועית ירוקה טרייה או קפואה, נכון? כאילו, תמיד כשכותבים טרי אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שגם קפוא זה בסדר. כן, נראה לי שזה בסדר. אבל רגע- אין לי בכלל מקפיא. מה אני הולכת לעשות עם כל השעועית שתישאר לי בשקית אחר כך? אפשר להשתמש במקום בשימורי שעועית ירוקה? יש כזה דבר בכלל שימורי שעועית ירוקה?

4 פטריות שיטאקי אוקיי, נראה לי ששמעתי על הסוג הזה.

2 פטריות מלך היער על הסוג הזה לא.

1 פטריית פורטבלו יופי, חזרנו למחוזות מוכרים. בסך הכל ממה שאני מבינה, המתכון הזה דורש 7 פטריות. היחס בין הסוגים השונים נשמע לי פחות מהותי. נראה מה אני מוצאת בסופר.

1 כפית ג'ינג'ר טרי מגורר זה מגיע כבר מגורר? או שאמורים לקנות ג'ינג'ר של ממש? איך בכלל נראה ג'ינג'ר?

[בדיעבד התברר ששכחתי לקנות ג'ינג'ר, אבל זה יצא ממש בסדר, כי בדיעבד גם התברר שהכותבת שכחה לציין מה עושים איתו במתכון]

1 כפית קארי רוטב הקארי הירוק שלי תופס כאן, לדעתי.

1/2 כפית מלח גס אפור /סתם מלח גס?/סתם מלח?

1/4 כוס שומשום שחור או מלא שומשום שחור זה קצח?

2 כפות שמן זית או שמן שומשום או סתם שמן אם את סטודנטית ענייה שלא הולכת להוציא עכשיו הון תועפות על שמן זית.

2 שיני שום מגוררות עוד לא פרקתי את הארגז עם הפומפייה, אז נראה לי שאני פשוט אקצוץ אותן בסכין או משהו. לנושא הכלים יש סכינים צבעוניות יפות ממש והוא מרשה לי להשתמש בהן כשאני מבטיחה לא לחתוך לעצמי את האצבעות בטעות.

2 כפות רוטב סויה מגניב. [בדיעבד היא גם שכחה לציין מה עושים עם הסויה, אז החלטתי להגדיל ראש ופשוט להוסיף אותה כשהטיימיניג ירגיש לי נכון. מה שאומר שכנראה הוספתי אותה בעיתוי הכי פחות מוצלח שיש] 

שלב הקניות בסופר הוכתר כהצלחה מסחררת, למעט העובדה שהסתבכתי קצת עם הטופו כי מסתבר שיש טריליון סוגים שונים (בסוף הימרתי על זה שנשמע לי הכי מתאים למתכון [כלומר, זה שהיה במבצע]). הצלחתי למצוא בקנייה אחת בשופרסל כמעט את כל מה שחיפשתי (מסתבר שאכן יש כזה דבר שימורי שעועית ירוקה! וגם מצאתי בצל שצמוד אליו חצי בצל, כך שלא הייתי צריכה לקנות שניים רק בשביל להיתקע עם חצי בצל עודף- ניצחון מוחץ). הדבר היחיד שלא מצאתי היה שומשום שחור. שלגמרי לא התכוונתי לקנות מחנות הטבע מפקיעת המחירים ההיא, אבל אז ראיתי שמצויר על האריזה דרקון סיני חמוד ששבה את ליבי. וגם התחלתי להרגיש אשמה על זה שאולי הענקתי לעצמי קצת יותר מדי חירות אמנותית עם המתכון וצריך לחזור ולהיצמד אליו.

הפשלתי שרוולים מטאפוריים (חם מדי בתל אביב כרגע מכדי ללבוש כל דבר שהוא לא גופיה) וניגשתי למלאכה:

1.     משרים את האצות במים קרים כ-15 דקות, שוטפים היטב ומסננים. לא רלוונטי.

2.   חותכים את הטופו לקוביות ומקפיצים בווק עם שמן זית, מלח וקארי ומערבבים עד שהטופו מזהיב. אוף. שונאת הנחיות מעורפלות. מה קוביות? באיזה גודל? באיזה קוטר? (או שקוטר זה רק לדברים עגולים?) אוף. טוב. נאלתר. אוי, רגע, מה ווק? אין לי פה ווק. כמה אלתורים אפשר לאלתר באותו המתכון לפני שהוא הופך למתכון אחר לחלוטין? תהיות פילוסופיות במטבח. מה הלאה? "עד שהטופו מזהיב". ממשיכים בגישה המסתורית, אני מבינה. יש כל כך הרבה גוונים של זהב, איך אני יודעת מתי הגעתי בדיוק לגוון הנכון? מה רע בלכתוב "מקפיצים כ-8 דקות", למשל? אביטל סבג ידעה להגיד יפה מאוד כמה זמן צריך להשרות את האצות הארורות, אז למה לא לתת זמנים לטופו? למה???

דקת דומייה לזכר כל אותן קוביות שהתפוררו לי בידיים בזמן החיתוך ולא זכו להיכלל במתכון. או בתמונה.

ולזכר אלו שלא שרדו את המעבר מקרש החיתוך למחבת כי אני עקומה ברמות.

3.    מניחים בצד. הנחתי.

חלק יצאו חרוכים, חלק יצאו לבנים כביום היוולדם. אני מניחה שבממוצע אפשר לקרוא לזה 'מוזהב'.

4.    קוצצים את הבצל לרצועות ארוכות ומאדים בכף שמן זית עד שיזהיב. עוד פעם ההזהבה הזו. ואיך בכלל קוצצים לרצועות?

ככה, אולי?

5.     מוסיפים את השום הכתוש ומאדים מעט. נמצא תיאור מתסכל יותר מ"עד להזהבה"- "מאדים מעט". מה. זה. אומר.

6.   קוטמים את קצוות השעועית וחוצים לשניים. זה תקף גם לשעועית-שימורים שלי? כי נראה לי שהיא כבר הגיעה קטומה. וכשאני מנסה לחצות אותה לשניים היא מתפוררת למיליון. ובכלל, נראה לי שהייתי צריכה ללכת על השעועית הקפואה ככלות הכל. הצבע של השעועית שלי מרגיש... שגוי.

רואים למה אני מתכוונת? 

7.    מוסיפים את השעועית לבצל ומקפיצים מספר דקות. מה כואב לך לציין את המספר.

8.   חותכים את הפטריות לארבעה חלקים, מוסיפים לווק ומקפיצים כ-2 דקות נוספות. יש, הוראות מדויקות שאני יכולה לעקוב אחריהן. עכשיו בטוח ייצא לי בול כמו בתמונה בספר.

פטריית מלך היער בודדת עלתה כמו חבילה שלמה של סתם פטריות יער, אז החלטתי שמונרכיה זה overrated.

9.   מוסיפים את הטופו והאצות, מערבבים ומפזרים שומשום. הוספתי, ערבבתי, פיזרתי. 

הגשתי!

ומה היו המסקנות?

ובכן.

המנה שלי לא יצאה כמו בתמונה. שזה לא הדבר הכי חשוב בעולם, נכון. אבל היא גם לא יצאה טעימה. שזה כבר יותר מהותי. יכול להיות שאם הייתי נצמדת למתכון כלשונו זה לא היה קורה. אני מקווה שעד המתכון הבא כבר יהיה לי מקרר בדירה, מה שיפתח בפניי עולם חדש ונפלא של חומרי גלם קסומים שמצריכים קירור והקפאה. נושא הכלים, אגב, התעקש שטעים לו. הוא אפילו ביקש קערה נוספת, בשביל האמינות. אני בכל זאת חושדת בו שהוא פשוט מנסה לעודד את רוחי כדי למנוע ממני לפרוש עוד לפני שבכלל התחלתי.

במבט לאחור- אולי ספר הבישול הזה לא היה הבחירה הטובה ביותר עבורי. אולי הוא נועד בעיקר למי שחי בהרמוניה מושלמת עם תוצריה הטבעיים של אמא אדמה, ולא לסטודנטית שחושבת שצריך להעניק פרס נובל לממציא הצ'יפס למיקרוגל. לא נורא. You live and you learn. הפוסט הבא בבלוג כבר יתמקד במתכון מתוך אחד מספרי הקינוחים הרבים מספור שלי, שם אני כבר מרגישה הרבה יותר בבית (ובנוסף תחושת הבטן שלי אומרת שלאור הכישלון הבלתי נמנע בדיני עונשין אני הולכת להזדקק למעט נחמה גלוקוזית).

כמעט.