בים בם בם לחם תירס חם

אתמול התחלתי את היום בירושלים, ודברים מופלאים קרו:

1. מצאתי כותנת לילה -שזה הדבר החדש שהחלטתי שאני פשוט זקוקה לו בחיים שלי- בדיוק במידת הזיקנה הנכונה: לא זקנה מדי, כי אני בכל זאת רק (כבר? אמאל'ה, לא רוצה להזדקן ולמות) בת 24, אבל עדיין קצת זקנה כי אחרת מה זה בכלל שווה. היא עם הדפס שמתיימר להיות פריחת הדובדבן אבל הוא לא (עלי הכותרת לא מדוייקים), ועלתה רק 30 שקלים בחנות צדדית ברחוב בן יהודה ואני מאושרת עד הגג. אתמול ירדתי איתה בנונשלנטיות לזרוק את הזבל, ומחשבות מרדניות של 'עד היכן ניתן למתוח את הגבול' הסעירו את נפשי. אני שוקלת ללכת איתה בקרוב גם למכולת, אם אומץ ליבי יעמוד לי.

2. קניתי סט מצעים תואם, שמחליף את סט ה"כל-הבא-ליד" שכיכב על המיטה שלנו עד כה, וכלל ציפיות אפורות לכריות מהדירה הקודמת שלי, סדין אדום וקטן מדי ששייך לנושא הכלים (הו, המראה השנוא של מזרן שמבצבץ מתחת) ושמיכת פיקה של בת הים הקטנה (אשאיר לכם לנחש של מי) שאין לי שום דבר רע לומר עליה, חוץ מהעובדה שאף פיסת מצעים אחרת לא התחברה ויזואלית לקונספט שלה. נושא הכלים טען שהסט החדש נראה צ'רקסי. אני טענתי שהסדין שלו קטן מדי למיטה שלנו ובכך הוא איבד את זכותו להביע דעה. 

בצד שלי יש ספרים, בצד של נושא הכלים יש כבלים שלא ברור לאן הם מתחברים.

(טוב, בסדר, גם בצד שלו יש ספר אחד. סתם רציתי לצאת האינטלקטואלית מבין שנינו) 

3. יצא לי להיפגש עם טליה, חברה ירושלמית אהובה, ועזרתי לה לבחור קרש חיתוך חלה (מסתבר שזה דבר) במתנה לחתונה של דתיים. וב'עזרתי' אני מתכוונת כמובן לכך שהיא התעלמה לחלוטין מההצעה הנהדרת שלי לבחור בלוח חלה חמוד וצבעוני עם איורי קומיקס (וסכין תואמת!) והעדיפה לבחור במקום בלוח אפור עשוי סלע שנראה כמו מצבה, כך שהרגשתי מחוייבת להגיד לה שהוא נראה כמו מצבה. אחרי שהיא כבר קנתה אותו.

4. החורף התחיל! ירד עליי מיליון גשם בירושלים והייתי בעננים. וכבר דמיינתי לי איך אני חוזרת לדירה, שולפת את ספר תבשילי הקדירה הקטן והחמוד של בני סיידא (הוא באמת קטן. חלק מסדרה שנקראת 'הסדרה הקטנה' ומכילה עשרה ספרים. לי יש רק שניים, למרבה הבושה) ומבשלת באהבה רבה לי ולנושא הכלים תבשיל קדירה מהביל שימלא את כל שלושת החדרים שלנו בריח של חורף, וימלא את כל שתי הקיבות שלנו (למרות שאני די בטוחה שיש לי קיבה עודפת לקינוחים, אחרת באמת שאני לא יכולה להסביר איך תמיד יש לי מקום אחרי האוכל לאיזו פרוסת עוגה או שבע עשרה עוגיות) בתחושת כבדות נפלאה. תוך כדי שאני נועלת את מגפי הגומי-כלבים שלי.

כנראה הדבר שאני הכי אוהבת בהם זה להגיד "מלונדון" כששואלים אותי מאיפה הם.

אבל אז חזרתי לתל אביב. והיה חם. מעט קודר מהרגיל, אולי (בעיקר אם שמים משקפי שמש), אבל חוץ מזה- שום סימן ולו הקל שבקלים שהחלפנו סוף כל סוף עונה. קיץ מאוס. בצער רב זנחתי את רעיון הקדירה, והתפשרתי על הספר השני שיש לי מתוך הסדרה הקטנה: פטריות. שגם הוא קטן, וגם הוא חמוד, והוא פטריות, שאפשר לראות גם בהן סוג של סממן חורפי, כי הן צצות אחרי הגשם. בדיעבד התברר שזו הייתה החלטה נבונה בגלל ש:

1. (המספרים חוגגים היום בבלוג) אין לי בכלל קדירה.

2. נושא הכלים חזר גם אתמול מאוחר בלילה מהעבודה. הוא ממשיך, אגב, להגן על המשרד שלו בחירוף נפש מתוך איזו לויאליות משרתית לא ברורה, ולטעון שזה "לא מייצג" את שעות העבודה הרשמיוות שלו, על אף שמדובר ביום רביעי השלישי ברציפות שהוא נשאר במשרד עד מאוחר (הכל מתועד בבלוג, חביבי!). מה שאומר שהייתי נאלצת לאכול קדירה מלאה באהבה לגמרי לבדי, והייתי מרגישה כבדה כפליים ובודדה שבעתיים. לפי החישוב שלי. 

ספרים הם כמו פוקימונים. מוכרחים לתפוס את כולם.

השבוע הרשתי לעצמי לכופף קצת את החוקים ולהגריל מספרים פעמיים, בגלל שהמתכון שיצא לי בפעם הראשונה (ע"מ 87) דמה באופן מחשיד למתכון הראשון שהכנתי אי פעם בבלוג: טופו מוקפץ עם שעועית ופטריות. המתכון השני שעלה בגורל היה "לחם תירס מהיר עם פטריות וצנוברים", וזה סקרן אותי. לאמא של נושא הכלים יש מתכון מנצח ללחם תירס שאימצתי בחום, ואפילו הפצתי בגולה (הכנתי אותו כשהייתי בלונדון) (מעניין כמה פעמים אני יכולה להשחיל את המילה 'לונדון' בפוסט אחד), וחשבתי שיכול להיות מעניין לנסות מתכון חדש למנה האהובה והמוכרת. וגם, כמובן, המילה "מהיר" קנתה אותי.

חשוד מאוד. 

 
לחם תירס מהיר עם פטריות וצנוברים/ ע"מ 70

מרכיבים:

2 כפות שמן יש, לא ביקשו שמן זית יקר!

1 סלסילה (250 גרם פטריות שמפניון, פרוסות יש, גם לא ביקשו פטריות אקזוטיות יקרות!

1/2 1 כוסות (150 גרם) קמח תירס (לא אינסטנט) איך אני אוהבת את זה שהכל רשום גם בכוסות וגם בגרמים. מה זה בכלל קמח תירס אינסטנט.

1 שקית אבקת אפייה צריך לקנות.

1 כפית מלח לא צריך לקנות.

1/2 כפית פלפל לבן עקרונית צריך לקנות. אבל אני הולכת להשתמש בפלפל שחור במקום, כך שלא צריך לקנות.

1 כף סוכר יש לי.

2 ביצים אבל באיזה גודל? (אני מתלהבת מזה שלפני שבועיים למדתי שיש לביצים גדלים שונים. מעניין איך זה קורה. תרנגולות רזות מטילות ביצים קטנות ותרנגולות שמנות מטילות ביצים גדולות, אולי?)

50 גרם חמאה, מומסת איזה קטע, נשאר לי בדיוק 50 במקרר מהמתכון של שבוע שעבר. המתכון הזה נועד לקרות.

2 כפות שמן עוד פעם? למה לא פשוט לרשום 4 כפות שמן בהתחלה?

1 כוס (250 מ"ל) ריוויון יש לי כוס מדידה שגם כתובים עליה מילילטרים. ניצחתי.

100 גרם גבינת פרמז'ן, מגוררת מעולה, יש בסופר ליד הבית חבילות של בול 100 גרם פרמז'ן.

50 גרם צנוברים, קלויים אני אף פעם לא יודעת אם כשכתוב במתכון 'קלוי' זה אומר שקונים את זה ככה או שצריך לקלות. הבחור של הפירות היבשים והאגוזים בסופר אמר לי שאין כזה דבר צנוברים קלויים מראש. מה שאומר שצריך לקלות אותם, וזו קצת רמאות כי לדעתי זה אמור להיות כתוב בתור שלב נוסף במתכון. כמו כן, זה הוביל למצב הבא:

למי שתהה, מסתבר שאין כזה דבר 'פופקורן צנוברים'. 

8 שקיות אבקת אפיה עולות פחות משלושה שקלים! ו-50 גרם צנוברים שעתידים להישרף עולים שלושים :(

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מחממים במחבת את השמן ומטגנים את הפטריות כ-6 דקות עד שהן מזהיבות. מעבירים לקערה ממתי פטריות מזהיבות? בחיים שלי לא ראיתי פטריית זהב. וכמו שכבר ציינתי, השלב הראשון במתכון הזה היה צריך להיות "קולים את הצנוברים" (עדיף בתוספת ציון זמן הקלייה המדוייק, על מנת למנוע שברון לב) והשלב השני "פורסים את הפטריות". מעגלים פה פינות על חשבוני ומתקמצנים על שלבים. לא בסדר. 

מסתבר גם שאני ממש גרועה בלפרוס, ותמיד נתקעת בסוף עם חתיכת פטריה עבה מדי מכדי להשאיר אותה כמו שהיא, אבל לא מספיק עבה בשביל שאני אצליח לחצות אותה באמצע בלי שהיא תתפורר לי.

אז באיזשהו שלב פשוט הפסקתי לחצות את החתיכות העבות. וזרקתי אותן לפח.

2. מוסיפים לקערה את שאר המרכיבים ומערבבים לבלילה אחידה שאר המרכיבים מינוס הצנוברים :( 

חברים אתם חסרים.

"בלילה". מה היא בעצם, "בלילה"? A blila by any other name would taste as sweet? נניח, תאורטית, שיצא לי גוש אחיד. האם זה אותו הדבר כמו בלילה אחידה? האם זה בכלל משנה? האם יש לי מה לעשות בנידון במידה והתשובות לכל השאלות הללו היא שלילית?

לא.

3. יוצקים את הבלילה לתבנית אנגליש-קייק ומפזרים מעל מעט מלח גס. אופים כ-30 דקות עד שהלחם מזהיב ועשוי לחלוטין. מגישים חם איזה תיאור נפלא ומועיל. "עשוי לחלוטין". אם הייתה לי היכולת לדעת מתי דברים הם עשויים לחלוטין ולא, נגיד, נאים למחצה או שרופים כליל, היו לי צנוברים בתוך הלחם. ומשום מה הכמות שקיבלתי הספיקה לי לשתי תבניות אנגליש-קייק. אני נעה בין שמחה גדולה (שניים במחיר אחד!) לבין דאגה גדולה לא פחות (למה זה קרה). המצב החדש העלה גם תהייה חדשה- אם יש לי כמות כפולה, זה אומר שאני צריכה לאפות זמן אפייה כפול?

כמו לגלות שאת בהריון עם תאומים. 

תאומים שאת לא מצליחה להוציא מהרחם בלי שהם יתפוררו.

ומה היו המסקנות?

הלחם של אמא של נושא הכלים יותר טעים.

כאילו, הרבה יותר טעים. ולזה מצטרפת העובדה ששלי לא טעים. בכלל. למעשה, הוא כל כך לא טעים, עד שעצם ההשוואה הזו היא עלבון בשביל הלחם של אמא של נושא הכלים. זה כמו להגיד על משהו שהוא יותר טעים משתן בואשים. זה אולי נכון, אבל לא בדיוק מחמיא. 

למה הלחם שלי יצא כל כך לא טעים? אולי בגלל, ואני לא יודעת איך זה קרה, אבל מסתבר שקניתי משהו שנקרא "קמח תירס מהיר הכנה" (שהוא התשובה לשאלה "מה זה קמח תירס אינסטנט" שמופיע בסעיף הרכיבים. איפה שהיה כתוב בשום פנים ואופן לא להשתמש בו. בסדר, אז אולי לא היה כתוב "בשום פנים ואופן", אבל בהחלט היה כתוב לא להשתמש בו). ואולי בגלל שלא היו בו צנוברים. אני נשבעת שעזבתי את המחבת לשנייה, שנייה! וכשחזרתי הם כבר היו פחם. פרימדונות. גם יכול להיות שבאמת הייתי צריכה לשנות את זמני האפייה של הלחם לאור הכמות הכפולה, אבל ריח הצנוברים החרוכים עדיין ריחף באוויר בזמן שהכנסתי את התבניות לתנור והטראומה הייתה כל כך טרייה עד שהעדפתי לא לקחת סיכונים. העיקר לא לשרוף משהו נוסף. כך או אחרת- טעים זה לא. הסיבה פחות מעניינת אותי. מה שמעניין אותי עכשיו זה מה אני אמורה לעשות עם שתי תבניות שלמות של הדבר הזה. או עם שלושתרבעי ליטר ריוויון. כבר עדיף ללגום שתן בואשים.

*** 

לנושא הכלים בכלל לא נתתי לטעום. שלא יצחק עליי אחר כך עם אמא שלו. 

איך, איך כל הפטריות יצאו להם מסודרות יפה בדיוק באמצע?